כשחשבנו ביחד עם ירמי פינקוס על איור שיכול להתאים לסמל בית-הספר שלנו, הוא העלה מיד את אהבתו של מאיר שלו לצומח בארצנו. 

שלו סיפר שעל שולחן הכתיבה של אביו, המשורר יצחק שלו, היה מונח אצטרובל גדול. לפני מלחמת ששת הימים, הוא נהג לספר לילדיו שהאצטרובל הזה הוא מזכרת מחורשת האורנים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. 

בנוסף לסמליות הייחודית של האצטרובל עבור מאיר שלו, הוא נחשב גם סמל לפוריות ושפע, בשל ריבוי הזרעים בו, וכן לעמידות וחוסן, בשל יכולתו לשקם חורשות אורנים לאחר שריפה. 

בכל עץ אורן ירושלים, המין האופייני במרחב שלנו, ישנו אחוז מסוים של אצטרובלים שנשארים סגורים על העץ במשך שנים רבות, עד שפורצת שרפה. השריפה גורמת לשחרור המוני זרעים אל הקרקע, וכך יער טבעי של אורן ירושלים מתחדש במלוא גובהו תוך כ-40 שנה. 

בתקופה בה אנו חיים, היכולת לצמוח ולפרוח על-אף ומתוך משבר היא סמל שאנחנו שואפים לחנך לאורו.